מחנוך למטטרון: איך הפך אדם למלאך

הסיפורים העתיקים מלאים ביצורים עליונים שיורדים אל בני האדם. אלים מתחפשים לרועים, מלאכים מתארחים באוהלים, שליחים מן השמיים מופיעים בחלומות. התנועה ההפוכה נדירה הרבה יותר. כמה סיפורים אתם מכירים על אדם רגיל, שנולד לאב ולאם, ועלה לשמיים כדי להישאר שם, בתפקיד בכיר?

המסורת היהודית מכירה סיפור אחד כזה, והוא מפורט להפליא. גיבורו הוא חנוך בן ירד, והשם שקיבל בשמיים הוא מטטרון.

מי הוא מטטרון, ומה הקשר שלו לחנוך

מטטרון הוא מלאך בכיר במסורת היהודית. הוא מכונה ״שר הפנים״, כלומר המלאך שמשרת לפני אלוהים עצמו, וגם ״הסופר הגדול״. לפי מסורת הסוד הקדומה, מטטרון לא נברא מלאך. הוא היה אדם, חנוך בן ירד, אותו חנוך שעליו נאמר בספר בראשית ״ואיננו, כי לקח אותו אלוהים״. הוא נלקח מן הארץ, שונה מן הקצה אל הקצה, והועמד מעל כל צבא המרום.

הסיפור כפי שמטטרון מספר אותו

הגרסה המלאה נמצאת בחיבור עברי המכונה ספר חנוך ג׳, או ספר היכלות. הוא נכתב מאות שנים אחרי שני ספרי חנוך האחרים, ושייך לספרות המיסטיקה היהודית הקדומה.

בפתח הספר עולה רבי ישמעאל אל ההיכל השביעי שבשמיים, ונבהל מפני המלאכים. אלוהים שולח אליו את מטטרון, והמלאך מרגיע אותו ומציג את עצמו. יש לי שבעים שמות, הוא אומר, אבל מלכי קורא לי ״נער״. רבי ישמעאל מתפלא: מדוע נקרא נער מי שגדול מכל השרים? והתשובה: מפני שאני חנוך בן ירד. בדור המבול, כשבני האדם חטאו, העלה אותי הקדוש ברוך הוא אל השמיים, להיות עד עליהם. בין המלאכים אני הצעיר.

ההמשך הוא אחד התיאורים הנועזים בספרות העברית. המלאכים הוותיקים מוחים: מה לילוד אישה בינינו? אלוהים דוחה את המחאה. הוא מגדיל את חנוך עד שקומתו כמידת העולם, נותן לו שבעים ושתיים כנפיים ואין ספור עיניים, מלביש אותו לבוש של כבוד, מושיב אותו על כיסא בפתח ההיכל, ועונד לו כתר. ואז בא הרגע שבו האדם נעלם סופית: בשרו הופך לשלהבת, גידיו לאש לוהטת, ועצמותיו לגחלים.

הרמז שבתרגום

אפשר היה לחשוב שזה רעיון של קומץ מיסטיקנים. אלא שהוא מופיע גם במקום מרכזי הרבה יותר: בתרגום ארמי לתורה, המיוחס ליונתן. את הפסוק על חנוך הוא מתרגם, בערך, כך: חנוך עבד באמת לפני ה׳, והנה איננו עם דיירי הארץ, כי נלקח ועלה לרקיע במאמר ה׳, ונקרא שמו מטטרון, הסופר הגדול.

גם התלמוד מכיר את מטטרון, אם כי אינו מזכיר את חנוך. במסכת חגיגה מסופר שאלישע בן אבויה ראה אותו במרום, יושב וכותב את זכויותיהם של ישראל. מכיוון שידע שבשמיים אין יושבים לפני אלוהים, עלתה בדעתו המחשבה המסוכנת שמא יש שם שתי רשויות. מטטרון, כך מסופר, נענש על שלא קם ממקומו. ובמסכת סנהדרין נאמר עליו ששמו כשם רבו.

מלאך שיושב, מלאך שכותב, מלאך שנושא משהו משמו של אלוהים. קל להבין מדוע עורר גם הערצה וגם חשש.

השורשים: מה כבר נמצא בספרי חנוך

השם מטטרון אינו מופיע בספר חנוך א׳ וגם לא בספר חנוך ב׳. אבל כל אבני הבניין של הסיפור כבר מונחות שם.

הראשונה היא הסופר. בספר היובלים חנוך הוא האדם הראשון שלמד לכתוב. בספר חנוך א׳ הוא ״סופר הצדק״. בספר חנוך ב׳ מלאך מוסר לו קולמוס, והוא כותב שלוש מאות שישים ושישה ספרים. מי שיושב בשמיים וכותב אצל חכמי התלמוד ממשיך אפוא במקצוע ישן.

השנייה היא השינוי. בסוף ספר המשלים שבספר חנוך א׳, חנוך עולה אל שמי השמיים, וגופו כמו נמס מפני המראה. ואז נאמר לו דבר מפתיע:

הַמַּלְאָךְ הַהוּא בָּא אֵלַי, הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, בֵּרַךְ אוֹתִי וְאָמַר: אַתָּה הוּא בֶּן הָאָדָם שֶׁנּוֹלַד לַצֶּדֶק. הַצֶּדֶק שׁוֹכֵן עָלֶיךָ, וְצִדְקַת עַתִּיק הַיָּמִים לֹא תַּעַזְבֶךָּ.

ספר חנוך א׳, פרק עא, פסוק 14

לאורך כל ספר המשלים חנוך רואה מרחוק דמות שמימית המכונה בן האדם. בסוף מתברר שהוא מביט, במובן מסוים, בעצמו.

השלישית היא הלבוש. בספר חנוך ב׳ חנוך מגיע אל הרקיע העשירי, ואלוהים מצווה על המלאך מיכאל:

לֵךְ, הַפְשֵׁט אֶת חֲנוֹךְ מִבְּגָדָיו הָאַרְצִיִּים, מְשַׁח אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הֶעָרֵב שֶׁלִּי, וְהַלְבֵּשׁ אוֹתוֹ בְּבִגְדֵי כְּבוֹדִי.

ספר חנוך ב׳, פרק כב, פסוק 8

חנוך מספר שהביט בעצמו אחרי כן, וראה שהוא כאחד מנכבדי המרום. מכאן ועד למלאך שבשרו אש חסר רק צעד אחד, והוא נעשה בספר השלישי.

מה פירוש השם

את מקור השם מטטרון איש אינו יודע בוודאות. יש שהציעו שהוא נגזר מיוונית, ופירושו מי שעומד סמוך לכיסא. אחרים קשרו אותו למילה לטינית שפירושה מי שהולך לפני המחנה ומודד את הדרך. ויש שחיפשו לו שורש עברי או ארמי, במשמעות של שומר. כל ההצעות הגיוניות, ואף אחת מהן אינה מוכחת.

גם הקשר בין השם לבין חנוך אינו מובן מאליו. חוקרים סבורים שהתמזגו כאן שתי מסורות שהיו נפרדות במקורן: האחת על מלאך עליון ששמו מטטרון, והאחרת על חנוך שעלה לשמיים. בשלב כלשהו החליט מישהו שהשניים הם אחד. בעלי הסוד מצאו לכך לימים סמך בפסוק מספר משלי, ״חנוך לנער על פי דרכו״, וקראו אותו כפשוטו: חנוך נעשה לנער.

תמונת ראי

יש בסיפור הזה סימטריה שקשה שלא להבחין בה. ספר חנוך נפתח במלאכים שירדו. הם עזבו את מקומם, התערבו בבני האדם, ונענשו. הוא מסתיים, שלושה ספרים ומאות שנים אחר כך, באדם שעלה. הוא עזב את מקומו, התערב במלאכים, וזכה לכתר.

המלאכים השומרים רצו את מה שיש לבני אדם: נשים, ילדים, חיים על הארץ. חנוך קיבל את מה שיש למלאכים: כנפיים, אש, מקום ליד הכיסא. המעבר אפשרי אפוא בשני הכיוונים, אבל רק אחד מהם נעשה ברשות.

למה הסיפור הזה מדבר אלינו

התקופה שלנו מדברת בלי הרף על שדרוג האדם: גוף שאינו מזדקן, זיכרון שאינו שוכח, תודעה שאינה מוגבלת בבשר. נדמה לנו שהרעיון חדש. ספר חנוך ג׳ מראה שהוא עתיק מאוד. גם שם אדם מקבל גוף חדש, עיניים רבות מספור ודעת שאין לה גבול.

ובכל זאת, יש הבדל אחד, והוא ראוי למחשבה. חנוך של הסיפור אינו משדרג את עצמו. הוא נבחר מפני שהיה צדיק בדור של חוטאים, והוא נשלח לשמיים בתפקיד של עד. הכוח ניתן לו אחרי שהוכיח מה יעשה בו. הסדר הזה, קודם האופי ואחר כך הכוח, הוא אולי הפרט הפחות עתידני בסיפור כולו, והחשוב שבהם.