איך לקרוא את ספר חנוך: מדריך לקורא המתחיל
108 פרקים, חמישה חלקים, וכמה מקומות שבהם קוראים רבים נוטשים. מאיפה להתחיל, ועל מה מותר לדלג.
יש ספרים שכולם מדברים עליהם ומעטים קראו אותם עד הסוף. ספר חנוך הוא אחד מהם. אנשים רבים פותחים אותו בהתלהבות, קוראים על המלאכים שירדו אל בנות האדם, ממשיכים עוד קצת, ואז נתקלים בפרק שכולו שערים של שמש וחלקים של יום, וסוגרים את הקובץ בשקט.
זה אינו באשמתם. ספר חנוך אינו בנוי כמו רומן, ואיש לא טרח לספר להם זאת מראש. המדריך הקצר הזה נועד לחסוך לכם את הנטישה.
הדבר הראשון שצריך לדעת
ספר חנוך א׳ אינו ספר אחד. הוא חמישה חיבורים שונים, שנכתבו בידי מחברים שונים במשך כשלוש מאות שנה, ונכרכו יחד. לכל אחד מהם נושא משלו, סגנון משלו, ולפעמים גם דעות משלו.
מי שמצפה לעלילה אחת רציפה יתאכזב. מי שמתייחס אל הספר כאל אנתולוגיה, שאפשר לקרוא בה כל חלק בנפרד ובכל סדר, ייהנה הרבה יותר. אין שום חובה להתחיל בעמוד הראשון ולסיים באחרון.
חמשת החלקים, ומה יש בכל אחד
ספר העירים, פרקים א עד לו. זה החלק המפורסם, וממנו צמח כל השאר. יש בו הסיפור על מאתיים המלאכים שירדו אל הר חרמון, על הנפילים ועל עזאזל, ואחריו מסעותיו של חנוך אל קצות הארץ ואל מקום הנפשות.
ספר המשלים, פרקים לז עד עא. שלושה ״משלים״, שהם למעשה חזיונות על יום הדין. כאן מופיעה דמות שמימית המכונה ״בן האדם״ או ״הנבחר״, שיושבת על כיסא הכבוד ושופטת את המלכים. זה החלק המאוחר ביותר בספר.
ספר המאורות, פרקים עב עד פב. חיבור אסטרונומי: תנועת השמש, הירח והכוכבים, ולוח שנה של שלוש מאות שישים וארבעה ימים.
ספר החלומות, פרקים פג עד צ. שני חלומות של חנוך. הראשון קצר, על המבול. השני ארוך, ומספר את תולדות העולם כמשל על בעלי חיים.
איגרת חנוך, פרקים צא עד קח. דברי מוסר, נחמה לצדיקים ותוכחה חריפה לעשירים ולעושקים, ובסופה הסיפור על לידתו המופלאה של נח.
סדר הקריאה המומלץ
התחילו בספר העירים. אם אתם קצרי רוח, דלגו ישר לפרק ו. חמשת הפרקים הראשונים הם פתיחה חגיגית, והעלילה מתחילה אחריהם. פרקים ו עד טז הם לב הסיפור, ואפשר לקרוא אותם בחצי שעה. שימו לב לפרט משונה: בפרקים ו עד יא חנוך אינו מופיע כלל. הוא נכנס לסיפור רק בפרק יב, כשהמלאכים שחטאו זקוקים למישהו שיכתוב בשבילם בקשת מחילה.
אחר כך המשיכו אל המסעות, פרקים יז עד לו. כאן הספר משנה קצב. חנוך נוסע, רואה ושואל, ומלאך עונה לו. כך נשמעת הפתיחה של אחד החזיונות:
וְכָךְ נִרְאָה לִי הֶחָזוֹן: עָבִים קָרְאוּ לִי בֶּחָזוֹן, וַעֲרָפֶל קָרָא אֵלַי. מְרוּצַת הַכּוֹכָבִים וְהַבְּרָקִים דָּחֲקָה בִּי וְהֵאִיצָה בִּי, וְהָרוּחוֹת נָשְׂאוּ אוֹתִי בֶּחָזוֹן וְהֵעִיפוּ אוֹתִי.
ספר חנוך א׳, פרק יד, פסוק 8
מכאן קפצו אל ספר החלומות, פרקים פג עד צ. חזון החיות שבו הוא אחד הקטעים המקוריים ביותר בספרות העתיקה, ונדרש לו מפתח קצר. הפרים הם אבות העולם, מאדם ועד נח. הכבשים הם בני ישראל. חיות הטרף והעופות הדורסים הם העמים שסביבם. ״אלוהי הכבשים״ הוא אלוהים, ושבעים הרועים הם המלאכים שהופקדו על העם ולא שמרו עליו כראוי. מי שמחזיק במפתח הזה יזהה בלי קושי את יציאת מצרים, את בניין המקדש ואת חורבנו.
אחריו קראו את איגרת חנוך, פרקים צא עד קח. חפשו בה שני דברים. האחד הוא ״חזון השבועות״, שמחלק את ההיסטוריה כולה לעשרה שבועות, משל היה העולם לוח שנה אחד גדול. האחר הוא סדרת הקריאות ״אוי לכם״, שנשמעות עכשוויות להפתיע לכל מי שקרא פעם מאמר על פערים חברתיים.
את ספר המשלים שמרו לקריאה שנייה. הוא יפה, אבל חוזר על עצמו, ודורש סבלנות. ואת ספר המאורות השאירו לסוף. קראו את הפרק הראשון שלו, פרק עב, כדי להבין את השיטה, ואת הפרקים האחרונים, פ עד פב, שבהם חנוך מוסר את הספרים לבנו. את הטבלאות שביניהם מותר לרפרף. אף אחד לא יבחן אתכם.
באיזה נוסח לקרוא
באתר יש שתי מהדורות של ספר חנוך א׳. האחת היא תרגומו של אליעזר גולדשמידט משנת 1892, בלשון המקרא, מנוקד ומפוסק. האחרת היא נוסח בעברית של ימינו, מנוקד גם הוא, המבוסס על אותו תרגום.
ההמלצה פשוטה. קראו קודם את הנוסח בעברית של ימינו, כדי להבין מה קורה. אחר כך חזרו אל הפרקים שאהבתם בתרגום גולדשמידט, כדי לשמוע איך זה נשמע כשזה כתוב כמו ספר בראשית. חלוקת הפרקים והפסוקים זהה בשתי המהדורות, כך שאפשר להשוות פסוק מול פסוק.
שלוש עצות קטנות
אל תיתקעו בשמות. הספר מלא שמות של מלאכים, חלקם ארוכים ומשונים. מספיק לזכור ארבעה: שמעזא ועזאזל, מנהיגי המלאכים שחטאו, ואוריאל ורפאל, שמלווים את חנוך. את השאר אפשר לקרוא בלי לזכור.
אל תחפשו עקביות. פעם שמעזא הוא האשם הראשי ופעם עזאזל. פעם חנוך נוסע מערבה ופעם מזרחה, בלי שהוסבר איך הגיע. אלה אינן טעויות של מעתיקים. אלה תפרים בין מסורות שונות, והם חלק מן העניין.
וזכרו מתי זה נכתב. מי שכתב את הספר לא הכיר את התלמוד, לא את הנצרות ולא את הקבלה. הוא חי בעולם שבו התנ״ך עוד לא נחתם, ושבו שאלות שנראות לנו סגורות היו עדיין פתוחות לגמרי.
ואחר כך
מי שסיים את ספר חנוך א׳, או מי שרוצה הפסקה באמצע, ימצא בספר חנוך ב׳ חוויה אחרת לגמרי: סיפור אחד, קצר, שעולה מרקיע לרקיע ונגמר בפרידה של אב מבניו. אפשר לסיים אותו בערב אחד.
רווחת ההנחה שספר עתיק דורש יראת כבוד, שקט מוחלט ומילון פתוח. ספר חנוך דורש בעיקר סקרנות, ונכונות לדלג כשצריך. מחבריו לא כתבו אותו כדי שיעמוד על מדף. הם כתבו אותו, כך לפחות אמרו, בשביל דור רחוק שעוד יבוא. ספק אם שיערו עד כמה רחוק יהיה הדור הזה, אבל ההזמנה שלהם עדיין בתוקף.
